Sifra Vayikra 12 – ספרא ויקרא ויקרא יב‏ – Mikraot Gedolot

E/ע

הערותNotes

(א-ב)
[תַזְרִיעַ סִפְרָא. דִּבּוּרָא דִשְׁרָצִים פָּרָשָׁה א]
[א]
״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ בָּעִנְיָן הַזֶּה, אֵין הַגּוֹיִם בָּעִנְיָן הַזֶּה.
אוֹ ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵין לִי אֶלָּא בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הַגִּיֹּרֶת וְאֶת הַשִּׁפְחָה, בֵּין מְשֻׁחְרֶרֶת וּבֵין שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁחְרֶרֶת?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״אִשָּׁה״.

״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר״, מַה תַּלְמוּד?
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם״ (ויקרא ט״ו:ל״א), שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין מִתּוֹכוֹ, בֵּין מֵאֲחוֹרָיו!
תִּלְמֹד לוֹמַר בַּיּוֹלֶדֶת ״וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״ (ויקרא י״ב:ד׳).
[ב]
יָכֹל יוֹלֶדֶת הַקַּלָּה, תְּהֵא מְטַמָּא אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִין, בֵּין מִתּוֹכוֹ, בֵּין מֵאֲחוֹרָיו?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּיּוֹלֶדֶת: מַה יּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְטַמָּא אוֹתוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ, אַף כֻּלָּן לֹא יְטַמּוּ אוֹתוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ.
[ג]
אֵין לִי אֶלָּא הַבָּא מִידֵי טֻמְאָה חֲמוּרָה כַּיּוֹלֶדֶת, הַבָּא מִידֵי טֻמְאָה קַלָּה, טְמֵא מֵת וּבוֹעֵל נִדָּה וְכָל הַמְּטַמִּין אֶת הָאָדָם, מְנַיִן?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם״ (ויקרא ט״ו:ל״א), לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּם.
[ד]
״וְיָלְדָה״ – פְּרָט לְשֶיָּלְדָה לִפְנֵי הַדִּבֵּר.
אוֹ יָכֹל שָׁנִי^א מוֹצִיא אֶת שֶׁעִבְּרָה לִפְנֵי הַדִּבֵּר, וְיָלְדָה לְאַחַר הַדִּבֵּר?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד״ (ויקרא י״ב:ה׳), אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַלֵּידָה.
״וְיָלְדָה״ – עַד שֶׁתֵּצֵא מִמְּקוֹם הַוֶּלֶד, פְּרָט לְיוֹצֵא דֹפֶן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יוֹצֵא דֹפֶן הֲרֵי הוּא כְיָלוּד, וְחַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא פָטוּר מֵחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁלְּבֶן.
[ה]
״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר״ – מַה תַּלְמוּד?
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים״, ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל״ (ויקרא י״ב:ג׳), שׁוֹמֵעַ אֲנִי בַּיּוֹצֵא חַי, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טֻמְאַת לֵידָה, וּמְנַיִן לַיּוֹצֵא מֵת שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טֻמְאַת לֵידָה?
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: הֲרֵינִי דָּן: מָה, אִם הַיּוֹצֵא חַי, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ
וְאֶת הַבָּא עִמּוֹ לָאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה, הֲרֵי הוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טֻמְאַת לֵידָה, הַיּוֹצֵא מֵת, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ
וְאֶת הַבָּאִים עִמּוֹ לָאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טֻמְאַת לֵידָה?
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן תְּחִלָּתוֹ לְהַחְמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל, אֵינוֹ דִין.
הָא אִם טִהֵר הַחַי אֶת אִמּוֹ, יְטַהֵר הַמֵּת אֶת אִמּוֹ!
תִּלְמֹד לוֹמַר ״זָכָר״, לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּת.
[ו]
אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי תִּשְׁעָה;
בֶּן שְׁמוֹנָה, בֶּן שִׁבְעָה, בֶּן שִׁשָּׁה, בֶּן חֲמִשָּׁה, מְנַיִן?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְיָלְדָה״, כָּל שֶׁתֵּלֵד.
אוֹ ״וְיָלְדָה״, אֵין לִי אֶלָּא הַוֶּלֶד;
מְנַיִן הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָה וְשָׁפִיר מְרֻקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה״, כָּל זֶרַע אֲשֶׁר תֵּלֵד.
[ז]
יָכֹל הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים וּשְׁקָצִין וּרְמָשִׂין תְּהֵא טְמֵאָה?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״זָכָר״.
מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם, יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵין בָּהֶם מִצּוּרַת הָאָדָם.
[ח]
יָכֹל הַמַּפֶּלֶת בִּרְיַת רֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ, בִּרְיַת גּוּף שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶם מִצּוּרַת הָאָדָם, תְּהֵא טְמֵאָה?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים״, ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל״ (ויקרא י״ב:ג׳), מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁהוּא רָאוּי לְבִרְיַת נְשָׁמָה, יָצְאוּ אֵלּוּ. שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְבִרְיַת נְשָׁמָה.
״וְטָמְאָה״ – הִיא טְמֵאָה, אֵין הַוֶּלֶד טָמֵא.
הֲלֹא דִין הוּא: מַה הִיא, שֶׁהַוֶּלֶד גָּרַם לָהּ טֻמְאָה, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה, הַוֶּלֶד, שֶׁגָּרַם לַטֻּמְאָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא טָמֵא?
שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹכִיחַ, שֶׁגָּרַם לַטֻּמְאָה, וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר.
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ טֻמְאָה, תֹּאמַר בַּוֶּלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֻמְאָה?
הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ טֻמְאָה, יְהֵא טָמֵא!
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְטָמְאָה״, הִיא טְמֵאָה, אֵין הַוֶּלֶד טָמֵא.
[ט]
״וְיָלְדָה... וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים״ – שֶׁתִּסְפֹּר שִׁבְעָה לַוֶּלֶד הָאַחֲרוֹן.
הֲלֹא דִין הוּא: מִטַּמָּא בַמֵּת וּמִטַּמָּא בַּוֶּלֶד.
מַה מָּצִינוּ כְּשֶׁהִיא מִטַּמָּא בַמֵּת, אֵינָהּ סוֹפֶרֶת שִׁבְעָה אֶלָּא לַטֻּמְאָה הָאַחֲרוֹנָה, אַף כְּשֶׁהִיא מִטַּמָּא בַּוֶּלֶד, לֹא תִּסְפֹּר שִׁבְעָה אֶלָּא לַוֶּלֶד הָאַחֲרוֹן.
[י]
הוֹלְכָה לָךְ לַדֶּרֶךְ הָזוֹ: מִטַּמָּא בְדָמִים וּמִטַּמָּא בַּוֶּלֶד.
מַה מָּצִינוּ כְּשֶׁהִיא מִטַּמָּא בְדָמִים, אֵינָהּ סוֹפֶרֶת שִׁבְעָה אֶלָּא לָרְאִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, אַף כְּשֶׁהִיא מִטַּמָּא בַּוֶּלֶד, לֹא תִּסְפֹּר שִׁבְעָה אֶלָּא לַוֶּלֶד הָרִאשׁוֹן.
[יא]
נִרְאֶה לְמִי דָמָה: דָּנִים טֻמְאָה שֶׁהִיא מִמָּקוֹם אַחֵר מִטֻּמְאָה שֶׁהִיא מִמָּקוֹם אַחֵר.
אַל יוֹכִיחוּ דָּמִים, שֶׁהֵן גּוּפָהּ.
הוֹלְכָה לָךְ לַדֶּרֶךְ הָזוֹ: דָּנִים טֻמְאָה שֶׁהִיא מִמֶּנָּה מִטֻּמְאָה שֶׁהִיא מִמֶּנָּה.
אַל תּוֹכִיחַ טֻמְאַת הַמֵּת שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה.
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְיָלְדָה... וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים״, שֶׁתִּסְפֹּר שִׁבְעָה לַוֶּלֶד הָאַחֲרוֹן.
[יב]
״שִׁבְעַת יָמִים״ – יָכֹל בֵּין סְמוּכִין בֵּין מְפֻזָּרִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״כִּימֵי נִדַּת״: מַה יְּמֵי נִדָּתָהּ סְמוּכִין, אַף יְּמֵי לֵידָתָהּ סְמוּכִין.
[יג]
״כִּימֵי נִדַּת״ – הִקִּישׁ יְמֵי נִדָּתָהּ לִימֵי לֵידָתָהּ: מַה יְּמֵי נִדָּתָהּ אֵינָן רְאוּיִין לְזִיבָה, וְאֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶם, אַף יְמֵי לֵידָתָהּ אֵינָן רְאוּיִים לְזִיבָה, וְאֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶם.
[יד]
״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ – לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.
״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ – לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת.
״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ – לְרַבּוֹת אֶת היוֹלֶדֶת בַּזּוֹב, שֶׁלֹּא תְהֵא טְהוֹרָה, עַד שֶׁתָּבִיא שִׁבְעָה נְקִיִּים.
(ג)
[דִּבּוּרָא דִשְׁרָצִים פֶּרֶק א]
[א]
׳בַּשְּׁמִינִי׳ – יָכֹל בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״בַיּוֹם״, לֹא בַלַּיְלָה.
אֵין לִי אֶלָּא הַנִּמּוֹל לִשְׁמֹנָה שֶׁיְּהֵא בַיּוֹם, מְנַיִן לְתִשְּׁעָה, לַעֲשָׂרָה, לְאַחַד עָשָׂר וְלִשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁאָר כָּל הַנִּמּוֹלִים, לֹא יְהוּ נִמּוֹלִין אֶלָּא בַיּוֹם?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּבַיּוֹם״.
[ב]
אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָה: צֹרֶךְ לְאָמְרוֹ, אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, ״וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל״ (ויקרא י״ב:ב׳), יָכֹל שִׁבְעָה וּשְׁמֹנָה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּבַיּוֹם״?
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: צָלַלְתָּ¹!
וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: ״וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם״ (בראשית י״ז:י״ב).
[יג]
״וּבַיּוֹם״ – מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּילָה, אֲבָל הַזְּרִיזִים מַקְדִּימִים לַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ״ (בראשית כ״ב:ג׳), ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל״, אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת.
מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת״ (שמות ל״א:י״ד)?
בִּשְׁאָר כָּל הַמְּלָאכוֹת חוּץ מִן הַמִּילָה.
אוֹ מְקַיֵּם אֲנִי ״מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת״ אַף בַּמִּילָה?
מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״יִמּוֹל״, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּבַיּוֹם״, אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת.
[ד]
״יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״ – אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת.
מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת״ (דברים כ״ד:ה׳)?
חוּץ מִן הַמִּילָה.
אוֹ מְקַיֵּם אֲנִי ״הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת״ אַף בַּמִּילָה?
מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״יִמּוֹל... עָרְלָתוֹ״?
בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם בַּהֶרֶת?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״בְּשַׂר״, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת.
[ה]
״עָרְלָתוֹ״ – עָרְלָתוֹ וַדַּי דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין הַסָּפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
״עָרְלָתוֹ״ – עָרְלָתוֹ וַדַּי דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס, דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
״עָרְלָתוֹ״ – עָרְלָתוֹ וַדַּי דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין שֶׁנּוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
״עָרְלָתוֹ״ – עָרְלָתוֹ וַדַּי דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין שֶׁנּוֹלַד מָהוּל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.
[ו]
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה.
וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ?
עַל גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר מָהוּל.
שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.
(ד)
[ז]
״וּשְׁלֹשִׁים״ – יָכֹל בֵּין סְמוּכִין בֵּין מְפֻזָּרִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״יוֹם״.
מַה יּוֹם כֻּלּוֹ אֶחָד, אַף שְׁלֹשִׁים כֻּלָּן אֶחָד.
יָכֹל שְׁלֹשִׁים סְמוּכִין, וּשְׁלֹשָׁה בֵּין סְמוּכִין בֵּין מְפֻזָּרִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים״, מַה שְּׁלֹשִׁים סְמוּכִין, אַף שְׁלֹשָׁה סְמוּכִין.

״וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים״ – מַה תַּלְמוּד (לוֹמַר)? מַה נְּקֵבָה, שֶׁיְּמֵי טֻמְאָתָהּ מְרֻבִּין, יְמֵי טַהֲרָתָהּ מְרֻבִּין, זָכָר, שֶׁיְּמֵי טֻמְאָתוֹ מְעוּטִין, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ יְמֵי טַהֲרָתוֹ מְרֻבִּים?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים״.
״תֵּשֵׁב״ – לְהָבִיא אֶת הַמְקָשָּׁה בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר שֶׁתְּהֵא טְהוֹרָה מִן הַזִּיבָה.
יָכֹל תְּהֵא טְהוֹרָה מִן הַנִּדָּה?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא... בִּדְמֵי טָהֳרָה״, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רוֹאָה.
[ח]
״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ – יָכֹל בַּמַּעֲשֵׁר?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״;
מַה מִּקְדָּשׁ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה, אַף קֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה.
יָצָא הַמַּעֲשֵׁר.
אוֹ מַה מִּקְדָּשׁ, הַנִּכְנָס לוֹ בְּטֻמְאָה עָנוּשׁ כָּרֵת, אַף הַקֹּדֶשׁ, הָאוֹכְלוֹ בְטֻמְאָה עָנוּשׁ כָּרֵת, יָצַאת תְּרוּמָה!
תִּלְמֹד לוֹמַר ״בְּכָל קֹדֶשׁ״, לְרַבּוֹת תְּרוּמָה.
אוֹ מַה קֹּדֶשׁ מַשְׁמָע נְגִיעָה, אַף מִקְדָּשׁ מַשְׁמָע נְגִיעָה.
וּמְנַיִן שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לוֹ בְלֶקְדִּיקָא²?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ״, לְרַבּוֹת יוֹלֶדֶת נְקֵבָה.
(ה)
[דִּבּוּרָא דִשְׁרָצִים פֶּרֶק ב]
[א]
״נְקֵבָה״ – אֵין לִי אֶלָּא נְקֵבָה;
מְנַיִן לְרַבּוֹת טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד״, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַלֵּידָה.
״וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ״, שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם.
[ב]
שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִין אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַעַץ: שׁוֹמְעִין אָנוּ ׳וְטָמְאָה שִׁבְעִים׳;
יָכֹל תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעִים כְּנִדָּתָהּ?
אָמַר לָהֶם: טִמֵּא וְטִהֵר בַּזָּכָר, טִמֵּא וְטִהֵר בַּנְּקֵבָה.
מַה יְּמֵי טַהֲרָתָהּ כִּפְלַיִם בַּזָּכָר, אַף יְמֵי טֻמְאָתָהּ כִּפְלַיִם בַּזָּכָר.
מֵאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ, יָצָא מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם.
אָמַר לָהֶם: לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִזָּקֵק לָכֶם, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ אֵם לַמִּקְרָא.
אֶלָּא זוֹ תְשׁוּבָה לַדָּבָר: טִמֵּא וְטִהֵר בַּזָּכָר, טִמֵּא וְטִהֵר בַּנְּקֵבָה.
מַה יְּמֵי טַהֲרָתָהּ כִּפְלַיִם בַּזָּכָר, אַף יְמֵי טֻמְאָתָהּ כִּפְלַיִם בַּזָּכָר.
הוֹלְכָה לָךְ לַדֶּרֶךְ הָזוֹ: זָכָר, שֶׁיְּמֵי טַהֲרָתוֹ מְעוּטִין, יְמֵי טֻמְאָתוֹ מְעוּטִין.
נְקֵבָה, שֶׁיְּמֵי טַהֲרָתָהּ מְרֻבִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ יְמֵי טֻמְאָתָהּ מְעוּטִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ״, שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם.
[ג]
״וְשִׁשִּׁים״ – יָכֹל בֵּין סְמוּכִין בֵּין מְפֻזָּרִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״יוֹם״: מַה יּוֹם כֻּלּוֹ אֶחָד, אַף שִׁשִּׁים כֻּלָּן אֶחָד.
יָכֹל שִׁשִּׁים סְמוּכִין, וְשִׁשָּׁה, בֵּין סְמוּכִין בֵּין מְפֻזָּרִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים״;
מַה שִּׁשִּׁים סְמוּכִין, אַף שִׁשָּׁה סְמוּכִין.
״וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים״ – מַה תַּלְמוּד?
זָכָר, שֶׁיְּמֵי טֻמְאָתוֹ מְעוּטִין, יְמֵי טַהֲרָתוֹ מְעוּטִין, נְקֵבָה, שֶׁיְּמֵי טֻמְאָתָהּ מְרֻבִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ יְמֵי טַהֲרָתָהּ מְעוּטִין?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים״.
[ד]
״תֵּשֵׁב״ – לְהָבִיא אֶת הַמְקַשָּׁה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁלִּנְקֵבָה, שֶׁכָּל דָּמִים שֶׁהִיא רוֹאָה טְהוֹרִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַוֶּלֶד. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר בַּשֹּׁפִי שֶׁלִּפְנֵי הַוֶּלֶד, הֵקֵל בַּשֹּׁפִי שֶׁלְּאַחַר הַוֶּלֶד, מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בַּקֹּשִׁי שֶׁלִּפְנֵי הַוֶּלֶד, אֵינוֹ דִין שֶׁנָּקֵל בַּקֹּשִׁי שֶׁלְּאַחַר הַוֶּלֶד?
אָמַר לָהֶם: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנָּדוֹן.
מָה אִם הֵקֵל עָלֶיהָ מִטֻּמְאַת זִיבָה, אֲבָל טְמֵאָה הִיא טֻמְאַת נִדָּה.
אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי אָנוּ מְשִׁיבִים אוֹתָךְ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר בַּשֹּׁפִי שֶׁלִּפְנֵי הַוֶּלֶד, הֵקֵל בַּקֹּשִׁי מִבַּשֹּׁפִי, מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בַּשֹּׁפִי שֶׁלְּאַחַר הַוֶּלֶד, אֵינוֹ דִין שֶׁנָּקֵל בַּקֹּשִׁי מִבַּשֹּׁפִי?
אָמַר לָהֶם: אֲפִלּוּ אַתֶּם מְשִׁיבִין אוֹתִי כָּל הַיּוֹם, ׳דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנָּדוֹן׳, מַה קֹּשִׁי הָרִאשׁוֹן, טְמֵאָה נִדָּה, אַף קֹשִׁי הָאַחֲרוֹן טְמֵאָה נִדָּה עַל דְּמֵי טַהֲרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה.
(ו)
[דִּבּוּרָא דִשְׁרָצִים פֶּרֶק ג]
[א]
״וּבִמְלֹאת״ – אֵינָהּ מְבִיאָה בְּתוֹךְ מְלֹאת, וְאִם הֵבִיאָה בְּתוֹךְ מְלֹאת, לֹא יָצַאת, יָכֹל לֹא תָבִיא בְּתוֹךְ מְלֹאת עַל הַוְּלָדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״תָּבִיא״.
״לְבֵן״ – לְחַיֵּב עַל כָּל בֵּן וּבֵן, ״לְבַת״, לְחַיֵּב עַל כָּל בַּת וּבַת.
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אוֹ לְבַת״, לְהָבִיא אֶת הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁתְּהֵא חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן. דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל, שֶׁבֵּית שַׁמַּי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי: אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ
בָּרוֹאָה אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁתְּהֵא טְמֵאָה?
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי: אֲבָל אֵי אַתֶּם מוֹדִים בַּמַּפֶּלֶת לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא חַיֶּיבֶת בַּקָּרְבָּן?⁠^ב
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: מַה שָּׁנָה אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד?
אִם שָׁוֶה לוֹ לְטֻמְאָה, לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לְקָרְבָּן?
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי: לֹא! אִם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁכֵּן יָצָא לְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן, תֹּאמְרוּ בַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יָצָא לְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן!
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת תּוֹכִיחַ, שֶׁלֹּא יָצָא לְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה בָּהּ קָרְבָּן, וְחַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי: לֹא! אִם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד, רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר, תֹּאמְרוּ בַּמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד, וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר.
[ב]
הָרוֹאָה דָּם [יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד³] אֵינָהּ מוֹכַחַת, שֶׁהַמַּפֶּלֶת תּוֹךְ מְלֹאת, דָּמֶיהָ טְהוֹרִין, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אוֹ לְבַת״, לְהָבִיא אֶת הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁתְּהֵא חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן.
[ג]
״תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה״ – שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ, לֹא שָׁנָה לְמִנְיַן עוֹלָם.
״וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת״ – אוֹ זֶה אוֹ זֶה.
הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא כָשְׁרָה חַטַּאת הָעוֹף עִם עוֹלַת בְּהֵמָה, כָּשְׁרָה חַטַּאת בְּהֵמָה עִם עוֹלַת בְּהֵמָה, כָּן, שֶׁכָּשְׁרָה חַטַּאת הָעוֹף עִם עוֹלַת בְּהֵמָה, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּכְשַׁר חַטַּאת בְּהֵמָה עִם עוֹלַת בְּהֵמָה?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת״.
[ד]
״אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן״ – מְלַמֵּד שֶׁהִיא מִטַּפֶּלֶת בָּהֶם, וּמְבִיאָה אוֹתָן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן.
(ז)
[ה]
״וְהִקְרִיבוֹ״ – מַה תַּלְמוּד?
לְפִי שֶׁהִיא טְעוּנָה שְׁנַיִם, יָכֹל יְהוּ שְׁנַיִם מְעַכְּבִין אוֹתָהּ?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְהִקְרִיבוֹ״, אֶחָד מְעַכְּבָהּ, אֵין שְׁנַיִם מְעַכְּבִין אוֹתָהּ.
וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם חַטָּאת אִם עוֹלָה?
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְכִפֶּר״, מַה מָּצִינוּ בְּכָל מָקוֹם, כַּפָּרָה בַּחַטָּאת, אַף כָּן כַּפָּרָה בַּחַטָּאת.
[ו]
״וְטָהֲרָה״ לֹאכַל בַּזְּבָחִים.
״מִמְּקֹר״ – מְלַמֵּד שֶׁכָּל דָּמִים שֶׁהִיא רוֹאָה אֵינָן אֶלָּא מִן הַמָּקוֹר. ״דָּמֶיהָ״, מְלַמֵּד שֶׁדָּמִים הַרְבֵּה טְמֵאִין בָּהּ, הָאָדֹם, וְהַשָּׁחֹר, וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם, וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, וְכַמֶּזֶג.
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אַף כְּמֵימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צְלִי.
וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִים.
״תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת״ – הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה, הִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, וְחָזְרָה וְהִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, הַמַּפֶּלֶת תְאוֹמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי, מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי⁴.
[ז]
״תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת״ – הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵדוֹת, סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת, מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּיוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּיוֹת, מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים, וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִנִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינַר זָהָב.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַמָּעוֹן הַזֶּה! לֹא אָלִין הַלַּיְלָה, עַד שֶׁיְּהוּ בְדִינָרִים שֶׁלַּכֶּסֶף.
וְנִכְנַס לְבֵית דִּין, וְלִמֵּד: הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּיוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּיוֹת, מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
וְעָמְדוּ קִנִּים בּוֹ בַיּוֹם בִּרְבַעְתַּיִם⁵.

[דִּבּוּרָא דִשְׁרָצִים פֶּרֶק ד]
[א]
יָכֹל אַף לַלֵּידָה אַף לְזִיבָה תָּבִיא קֵן אַחַת?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״זֹאת... לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה״, לְהָבִיא אֶת הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁלְיָה אוֹ שָׁפִיר מְרֻקָּם.
(ח)
״וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה״ – אֵין אוֹמְרִין לָהּ לִלְווֹת, וְלֹא לַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתָהּ.
יֵשׁ לָהּ שֶׂה וְאֵין לוֹ צְרָכָיו, מְנַיִן שֶׁתָּבִיא קָרְבַּן עָנִי?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״דֵּי שֶׂה״.
[ב]
״וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה״ – שְׁנַיִם הִיא מְבִיאָה, אֵינָהּ מְבִיאָה שְׁלֹשָׁה.
הֲלֹא דִין הוּא: זוֹ מְבִיאָה מֵהֶשֵּׂג יָד, וּמְצֹרָע מֵבִיא מֵהֶשֵּׂג יָד.
מַה מְּצֹרָע מֵבִיא אֶחָד תַּחַת אֶחָד, אַף זוֹ תָּבִיא אֶחָד תַּחַת אֶחָד.
הוֹלְכָה לָךְ לַדֶּרֶךְ הָזוֹ: זוֹ מְבִיאָה מֵהֶשֵּׂג יָד, וּמְטַמֵּא מִקְדָּשׁ מֵבִיא מֵהֶשֵּׂג יָד. מַה מְּטַמֵּא מִקְדָּשׁ מֵבִיא שְׁנַיִם תַּחַת אֶחָד, אַף זוֹ תָּבִיא שְׁנַיִם תַּחַת אֶחָד.
נִרְאֶה לְמִי דָמָה: דָּנִים מְחֻסַּר כִּפּוּרִין מִמְּחֻסַּר כִּפּוּרִין.
אַל יוֹכִיחַ מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִין. הוֹלְכָה לָךְ לַדֶּרֶךְ הָזוֹ: דָּנִים מִי שֶׁאֵין הֶעָנִי שֶׁלּוֹ מֵבִיא בְּהֵמָה מִמִּי שֶׁאֵין הֶעָנִי שֶׁלּוֹ מֵבִיא בְּהֵמָה, וְאַל יוֹכִיחַ מְצֹרָע, שֶׁהֲרֵי הֶעָנִי שֶׁלּוֹ מֵבִיא בְּהֵמַה. תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה״, שְׁנַיִם הִיא מְבִיאָה, אֵינָהּ מְבִיאָה שְׁלֹשָׁה.
[ג]
״אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת״ – כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְחַלְּפָה חַטָּאת, הִקְדִּים חַטָּאת לָעוֹלָה. כָּן, שֶׁנִּתְחַלְּפָה עוֹלָה, הִקְדִּים עוֹלָה לַחַטָּאת.
כָּל שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא, הִקְדִּים חַטָּאת לָעוֹלָה, כָּן, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא, הִקְדִּים עוֹלָה לַחַטָּאת.
כָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם בָּאִים תַּחַת חַטָּאת, הִקְדִּים חַטָּאת לָעוֹלָה, וְכָן, שֶׁאֵין שְׁנַיִם בָּאִים תַּחַת חַטָּאת, הִקְדִּים עוֹלָה לַחַטָּאת.

דָּבָר אַחֵר: מַה תַּלְמוּד (לוֹמַר) ״אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת״?
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה״ (ויקרא ה׳:ז׳), שֶׁאִם הֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תְּחִלָּה, תָּבִיא עוֹלָתָהּ מִין חַטָּאתָהּ.
כָּן, שֶׁהִיא מְבִיאָה עוֹלָתָהּ תְּחִלָּה, אֵינוֹ דִין שֶׁתָּבִיא חַטָּאתָהּ מִין עוֹלָתָהּ?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת״.
הֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה, תִּכְפֹּל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ תּוֹר;
עוֹלָתָהּ תּוֹר וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה, תִּכְפֹּל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה.
בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: הוֹלְכִין אַחַר הָרִאשׁוֹן.
״אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר״ – מְלַמֵּד שֶׁהַכַּפָּרָה בַּחַטָּאת.
״וְטָהֵרָה״ – לוֹכַל בִּזְבָחִים.
(סיום)
חסילת מגילה שרצים.מהדורת הרב דן בארי על פי כ"י וטיקן 66 ועדי נוסח נוספים

הערות

¹ צָלַלְתָּ. הביטוי השלם הוא כמו בבלי בבא קמא צא,א: צָלַלְתָּ בְּמַיִם אַדִּירִים, וְהֶעֱלֵיתָ חֶרֶס בְּיָדָךְ!

² לֶקְדִּיקָא. כיסא נישא במוטות על ידי עבדים, שהשתמשו בו נשים עשירות. מן הלטינית lectica.

³ על פי כתב יד פרמא 3259.

⁴ קטע זה זהה למשנה כריתות ב,ד.

⁵ קטע זה זהה למשנה כריתות א,ז.

^א שָׁנִי = שאני. האל״ף לא נהגתה פה בניב העברי הגלילי.

^ב כן בדפוס ונציה. בכ״י וטיקן 66, פרמא 3259 חסר: ״אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חיבת בקרבן״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון